דו"ח מהכתב שלנו (כתב אנונימי) לאחרונה, פרופסור אנדריאס נרליך, פתולוג מ-Ludwig-Maximilians-Universität München, הוביל צוות מחקר בינלאומי להשלים מחקר מפורט של מומיה "כומר מיובש באוויר" בת 280-שנה- במרתף של כנסיית סנט תומס אם בראסן בכפר סנט. המחקר חשף לראשונה טכנולוגיה לא מתועדת לשימור ארונות מתים, ששברה את ההבנה המסורתית של טכניקות חניטה אירופיות ללוויה במאה ה-18 ומספקת רמזים פיזיים יקרי ערך לחקר היסטוריית הלוויה האירופית העתיקה.
מדווחים שהמומיה הזו, המכונה מקומית "הכומר המיובש באוויר", הונחה בארון קבורה במרתף הכנסייה. זהותו אושרה על ידי תיארוך פחמן וארכיונים היסטוריים בתור פרנץ קסבר סידלר פון רוזנג. כומר זה, שנולד באצולה בשנת 1709, נשלח לשמש ככומר קהילה בסנט תומס אם ברזנשטיין בגיל 31 ולפתע נפטר בשנת 1746 בגיל צעיר של 37. גופתו הונחה במרתף הכנסייה המקומית ושמרה באופן בלתי צפוי עד היום, והפכה למקור של אגדה{8} ארוכת שנים
מחקר זה ביטל את "אגדת ההרעלה" הארוכה-שנפוצה. בשנת 2000, חוקרים מאוניברסיטת וינה גילו חפץ עגול בגובה של כ-1 סנטימטר בבטן השמאלית התחתונה של המומיה באמצעות בדיקת -רנטגן. באותה תקופה, השערו היה שמדובר ב"קפסולת רעל", מה שעורר השערות שהכומר הורעל. עם זאת, המחקר האחרון בשנת 2025 מראה שהחפץ הוא למעשה חרוז זכוכית מבגדי הנזיר, שככל הנראה נפל בטעות לחלל הבטן במהלך החניטה, ולא מיכל רעל.
באמצעות שיטות שונות כגון סריקת CT ונתיחה חלקית, צוות המחקר גילה את סוד הליבה של השימור המעולה של המומיה-שיטת חניטה ייחודית למילוי פי הטבעת. בניגוד לשיטת החניטה המסורתית של פתיחת חלל החזה והבטן כדי להסיר איברים פנימיים, דפנות החזה והבטן של מומיה זו שלמות לחלוטין. חוקרים הוציאו מחלל הבטן שלו כמות גדולה של שבבי עץ אשוח ואשוח, שברי ענפים, כמו גם פשתן, קנבוס, משי רקום ובדים אחרים, וכן זיהו עקבות של אבץ כלוריד, קורט ארסן ונחושת. "כל חומרי המילוי הוכנסו דרך פי הטבעת, אשר לא רק סופחת נוזלי גוף ומונעת קריסת תא המטען, אלא גם שומרת על שלמות מראה הגוף", קבע פרופסור נרליך בדו"ח המחקר והוסיף כי שיטת החניטה הזו היא הראשונה מסוגה שהתגלתה אי פעם בתולדות האנושות.
חוקרים משערים שהכוונה המקורית של טיפול החניטה המיוחד הזה הייתה לאפשר את הובלת גופתו של סידלר למרחקים ארוכים בחזרה למנזר ולדהאוזן המזוהה איתו לקבורה. באירופה של המאה ה-18, טכנולוגיית קירור מודרנית הייתה חסרה. ההשפעה האנטי-בקטריאלית והמייבשת של אבץ כלוריד ותפקוד -ספיגת הלחות של שבבי עץ ובדים יכולים למעשה לעכב את הריקבון של הגוף, ולספק את הצרכים של הובלה- למרחקים ארוכים. עם זאת, עקב חסימות תנועה שנגרמו ממלחמת הירושה האוסטרית או סיבות לא ידועות אחרות, תוכנית התחבורה לא יושמה בסופו של דבר, והגופה נשארה בארון המתים במרתף הכנסייה כבר 280 שנה.
בנוסף לטכנולוגיית החניטה הייחודית, המחקר זיהה גם את סיבת המוות האמיתית של סידלר. סריקות CT הראו נגעי שחפת אופייניים בריאותיו, כאשר הריאה הימנית נצמדת לדופן החזה ולסרעפת, ובתוכה מספר נקודות הסתיידות וחללים שחפתים. בשילוב עם עקבות העישון של משקעי פחמן שנמצאו בניתוח היסטולוגי, החוקרים אישרו שסידלר מת משחפת כרונית. עישון-לטווח ארוך והירידה באיכות התזונה עקב המלחמה בשנותיו האחרונות האיצו את מותו.
הכתב נודע כי גילוי זה לא רק ממלא את החסר במחקר על טכנולוגיית החניטה האירופית העתיקה, אלא גם משקף את תרבות הלוויה הייחודית של אוסטריה. על פי תקנות ההלוויה האוסטריות הרלוונטיות, בין אם זו שריפת גופות או קבורה בארון מתים, יש להכניס את הגופה לבית קברות ציבורי. ביניהם, יש להשתמש בארון גם לשריפה יחד עם הגופה, ומחירו ההתחלתי של ארון עץ מעץ אורן הוא כ-900 יורו. באוסטריה, הארון הוא לא רק מיכל לגוף, אלא גם נושא את המסורות ההיסטוריות המקומיות ואת המושגים ההומניסטיים. הארון והמומיה בכפר סנט תומס אם ברזנשטיין הם עדים חיים לתרבות זו.
נכון לעכשיו, צוות המחקר פרסם את תוצאות המחקר הרלוונטיות בכתב העת Frontiers in Medicine. חוקרים אמרו כי ייתכן ששיטת החניטה הזו למילוי פי הטבעת הייתה נפוצה יחסית באירופה של המאה ה-18{{2}, אך היא לא התגלתה מכיוון שרוב הגופים נרקבו. בעתיד, הם ילמדו עוד את התפשטות טכנולוגיית החניטה הזו כדי לספק תמיכה נוספת לשחזור הקשר הפיתוח של אומנות הלוויה אירופאית מודרנית. המומיה "הכומר המיובש באוויר" עדיין תישמר במרתף הכנסייה בסנט תומס אם ברזנשטיין, ותהפוך לסמל תרבותי חשוב המחבר בין העבר להווה באזור.
